הבלוג של הרב נוברצ"א מהרשללחשבז

מכתב אישי שקיבלתי מאמינה

2010-01-03T03:53:47Z

אני יודע שזה הדואר יבוא אליך בהפתעה מאז אנחנו לא נפגשים או היתה התכתבות קודמת, מומלץ לעשות לשאת איתי על אי הנוחות, אני באמת רוצה מערכת יחסים טובה עם אותך, ואין לי סיבה מיוחדת למה אני החלטתי לכתוב לך כי הדחיפות של המצב שלי.
זה נותן לי שמחה יותר כי אני מאמין ששנינו צריכים להיות עם ראש פתוח ורציני כמו להכיר אחד את השני עמוק בפנים, לשתף מחשבות הבדידות שלי, להמשיך עוד לפני שאני אציג את עצמי לגמרי לך,
אני מתגעגע אמינה עומר Nkaje מן הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, המחפש מקלט כאן דקאר, סנגל, מערב אפריקה. אני בת 25 צעירה רווקה יפה אפריקאי שחור, קל ללכת, ישר, אכפתי, מנומס, צנוע, אוהב, רגוע. אני רוצה להחיל באמצעות מדיום זה על שיתוף הפעולה ועל מנת להבטיח הזדמנות להשקיע לעשות עסקים משותפים עם אתה במדינה שלך.
יש לי כמות ניכרת של הון כסף שהופקד בבנק ב בריטניה על ידי אבי המנוח אשר בכבוד אני מתכוון להשקיע במדינה שלך לתוך מיזם עסקי מאוד רווחי אשר אתה שייעצו להפעיל את סיכון אמר שם את ההטבות הדדית של שנינו. שיתוף הפעולה שלך מסוגל הוא להיות שותף עסקי שלי במדינה שלך וליצור רעיונות איך הכסף יושקעו, מנוהל כראוי את סוג ההשקעה אחרי הכסף מועבר משמורת שלך עם עזרה וסיוע שלך. בינתיים, על אינדיקציה נכונות להתמודד בכנות העסקה על ידי הגנה על האינטרסים שלנו על הסכמתך ההצעה הזאת שלך, הייתי לספק לך את המידע המלא, נוהל מפורט, סכום לערב הדדית מסכימים על עניין אחוז או לשתף שלך מחזיק שעזרת לי לשחרורם של ההפקדה ולהשקיע את הכסף במדינה שלך תחת ניהול נכון שלך אכפת.
אני אהיה שמח מילואים זה כבוד והזדמנות לך, אם תרצה, אבל לעשות קוראים לכם לתת משנה תשומת לב מיידית שלך היא ראויה. אם הצעה זו היא מקובלת על ידי לך, אנא אל תבצע יתרון מופרזת של אמון אני להעניק לך, ואת התשובה שלך יש צורך דחוף ביותר, לקבלת מידע מפורט יותר. אני אשלח לך את מספר הטלפון שלי על פי דרישה. מצפה תשובה כנה וחיובי שלך מערכת יחסים הדדית עם העסק בריא לך.
בברכה,
אמינה.

אני חרדי, ואני חרד

2010-01-01T11:45:17Z

קראתי זה עתה מאמר בוואינט.
המאמר מדאיג אותי.
מדאיג אותי שהמוטיבציה של צעירים שכן משרתים בצבא לשרת ביחידות "אפורות" שהשירות בהן נחוץ לצבא, פוחתת והולכת.
רובם הכריע של המתגייסים האידיאליסטיים, שמתגייסים לצבא מתוך מוטיבציה גבוהה ורצון לתרום, הולכים ליחידות המובחרות, לסיירות וכאלה. יחידות החי"ר, השריון והתותחנים מקבלות רק את אלה שלא מצליחים "להתברג" ליחידות נחשקות יותר.
המאמר מסביר ומנתח כיצד זה פוגע ביכולת המבצעית של צה"ל.

הדרך היחידה לפתור בעיה זו היא על ידי הגברת המוטיבציה לשרת את המדינה מתוך רצון לעשות את מה שהמדינה צריכה, גם אם זה פחות "סקסי". אבל, אליה וקוץ בה: כאשר 11% מכלל מחזור הגיוס מקבל פטור-דה-פקטו משירות צבאי, ולא משנה באיזו מסגרת חוקית ומאילו מניעים הדבר נעשה, זה פוגע אנושות במוטיבציה של אלו שכן משרתים.

אם החברה החרדית ורבניה לא יתעשתו ויפעלו לחלוקה צודקת יותר של נטל הבטחון, באופן שהחיילים המשרתים לא ירגישו "פראיירים" ויראו שגם החרדים עושים כל שביכולתם לתרום לביטחון המדינה -- אני צופה שבתוך כמה שנים לא יהיה לנו צבא אפקטיבי, ובקרוב גם לא מדינה. הרבנים החרדים יוכלו אולי להגר לחו"ל, אבל מה יהיה עם כלל תושבי ישראל?

גילוי נאות: אני עצמי לא שירתתי בצבא, מטעמים רפואיים. לפעמים אני חושב שאולי הייתי צריך להתנדב לשירות צבאי. אבל עכשיו, בגיל 45, זה קצת מאוחר מדיי.

הפגנה למען זכויות אדם, יום שישי, 11.12.09

2009-12-28T00:57:46Z

בס"ד

א.     ההחלטה להשתתף בהפגנה

מתחילה, היה בדעתי לנסוע לשבת הראשונה של חנוכה לאחותי. הודעתי על כך למשפחה המארחת אותי בשבתות, ועמדתי להודיע על כך לאחותי עצמה ולמשפחתה, כדי שיתכוננו לבואי.

בכל שנה אני נוסע בשבת חנוכה דווקא לאחותי השנייה, באשדוד. בפעם האחרונה שדיברנו לפני חנוכה, סיכמנו שאגיע אליה "לאחת משבתות החנוכה", שכן השנה היו בחנוכה שתי שבתות. היא חשבה משום מה שאבוא אליה לשבת הראשונה, בעוד אני תיכננתי לבוא אליה דווקא לשנייה. לשבת הראשונה, היה בדעתי לנסוע לאחותי הבכירה, בירושלים.

תוכנית זו ביטלתי, כאשר התקבל בכנסת ישראל החוק המסדיר את המאגר הביומטרי. בחוק זה שני מרכיבים: תעודות זהות ודרכונים "חכמים" וקשים-מאד-לזיוף, המכילים את פרטיו האישיים של נושא התעודה, כולל טביעת אצבעות ותמונת פניו ברזולוציה גבוהה, מוטבעים בקידוד דיגיטלי וממוחשב על גבי שבב בתעודה עצמה; והכללת פרטים אלו בבסיס נתונים מרכזי וניתן לחיפוש ולשליפה ("המאגר הביומטרי"). אני, כמו רבים אחרים, ובראשם מבכירי הפרופסורים והמדענים בישראל, וכן ח"כ דב חנין, עו"ד יהונתן קלינגר וארגוני זכויות אדם, תמכנו בתעודות הזהות ה"חכמות", אך התנגדנו למאגר.

החוק שהתקבל, הוצג כביכול כ"פשרה": המאגר יוקם במסגרת פיילוט ניסויי, למשך שנתיים. אזרח שיחפוץ בכך, יוכל להתנדב למסור את פרטיו הביומטריים, להיכנס למאגר ולקבל דרכון ותעודת זהות "חכמים". מי שלא יתנדב, יוכל להמשיך ולקבל תעודת זהות ודרכון מהסוג הישן. דא עקא, שתעודות אלו ניתנות לזיוף בנקל. יתירה מזו: מסתמנת מגמה בעולם, לפיה כל המדינות המודרניות עוברות לדרכונים "חכמים". מי שיחפוץ להיכנס ללא דרכון כזה, יסורב, או ייתקל בביורוקרטיה קשה. הח"כים והגורמים התומכים בעמדתנו ניסו לנתק את הנפקת התעודות ה"חכמות" מן המאגר; אך ללא הצלחה.

אשר על כן, הוחלט להצטרף להפגנת הענק של ארגוני זכויות אדם, לרגל יום זכויות האדם הבין-לאומי. בהפגנה זו, שהתקיימה ביום שישי, ה-11 בדצמבר, ערב שבת ראשונה של חנוכה, השתתפו 120 ארגונים שונים הקשורים בדרך זו או אחרת למאבק למען זכויות אדם בישראל. (אולי גם ארגונים למען זכויותיהן של חיות השתתפו). החלטתי שההשתתפות שלי בהפגנה חשובה לי, והודעתי למשפחה האמורה, שאני נשאר בירושלים לשבת ושיתכוננו לארח אותי, גם בליל שבת וגם ביום.

האירוע נפתח בהתכנסות בכיכר רבין, המשיך בצעדה דרך רחובות תל אביב, והסתיים בעצרת ברחבת הסינמטק.

ב.     המסיכה, וצלם הידיעות האחרונות והטרדותיו

כמה שבועות קודם לכן, כשהסתמן שחוק המאגר הביומטרי יעבור, יצא לי לראות בחטף את הסרט V for Vendetta. סרט זה, המתאר עולם דיסטופי עתידי, בו אנגליה עתידנית נשלטת על ידי משטר פשיסטי דיקטטורי, מציג גיבור עטוי מסיכת גיא פוקס, לבוש שחורים ומגבעת די דומה לזו שאני ושאר החרדים חובשים, הנאבק במשטר הדיכוי למען חירות וזכויות האזרחים.

הזמנתי לי מסיכה כזו מאיביי, בתקווה שלא אדרש להשתמש בה לפני פורים. היא הגיעה בדיוק בזמן: החלטתי לקחת אותה איתי עכשיו להפגנה.

כשהגעתי לכיכר רבין, ולבשתי את המסיכה, אנשים לא הפסיקו לגשת אלי, לצלם אותי עם המסיכה ולשאול למשמעותה. אך הגדיל לעשות צלם אחד, שהזדהה כשייך ל"ידיעות אחרונות". הוא לא חדל להטריד אותי, מצלם אותי שוב ושוב מכל זווית אפשרית. בסופו של דבר, למיטב ידיעתי, לא פורסמה ב"ידיעות" שום כתבה על ההפגנה, וכל צילומיו היו כנראה לשווא. בשלב מסויים שאלתי אותו איך זה שהזיכרון במצלמה שלו עוד לא נגמר. הוא חייך.

ג.     מכרים ותיקים

במהלך ההפגנה פגשתי את שי קסירר, ממארגני הקבוצה שלנו (נגד המאגר הביומטרי, כזכור), ועוד אנשים שהכרתי בעבר רק בשמם. את עירא אברמוב הכרתי בחטף ברשת הדואר האלקטרוני שקדמה לאינטרנט, הידועה בשם אולטינט או שיאנט (מדובר בשתי רשתות נפרדות אך לא לחלוטין, עם יחסים מורכבים ביניהן ובין אנשים שונים שכתבו בהן). הוא התגלה כאינטלקטואל שאינו שונה בהרבה מיוסי גורביץ, שגם אותו הכרתי לראשונה דרך אולטינט, ופגשתי פנים אל פנים באירוע תרבותי כל שהוא שנים לאחר מכן, והתגלה כאדם חביב הרבה יותר מזה שהצטייר בהתכתבויותיי איתו. ניהלנו, עירא ואני, דיון ערני בשאלה הגורלית: מהו היי-טק, והאם העבודה שכל אחד משנינו עובד בה היא היי-טק, לואו-טק, או מיד-טק.

פגשתי שם גם את רן ליבנת. אני לא זוכר בדיוק באיזה נושא הוא בא להפגין (היו, כזכור, 120 ארגונים שהשתתפו בהפגנה, כל אחת עם אג'נדה שונה). רן ואני היינו חברים בזמנו בתנועת "תפנית" בראשות עוזי דיין, ופרשנו ממנה כאשר עוזי וחבריו פירקו את "תפנית" וחברו לליכוד. רן, אני ועוד קומץ פעילים פרשנו וחברנו ל"קדימה", בנסיון לחולל בה שינוי מבפנים. אני התייאשתי, כאשר בבחירות הפנימיות האחרות נדחקו כמעט כל האנשים שתמכתי בהם אל מחוץ למקומות הריאליים, כמעט ללא יוצא מן הכלל, וכל האנשים שהייתי מעדיף לראות מחוץ לכנסת נכנסו למקומות גבוהים ברשימה ונבחרו לכנסת. כפי שהסברתי לרן, את הקש שבר נושא המאגר הביומטרי, בה תמכו ציפי ליבני ורבים מבין חברי הכנסת של "קדימה", והח"כים שפניתי אליהם בנושא כמעט ולא טרחו כלל להתייחס. אמרתי לרן שלדעתי התקווה שלו לחולל "שינוי מבפנים" בתנועה כמו קדימה, עם כל כך מעט אנשים, נידונה מראש לכישלון.

במהלף הצעדה והעצרת בלטו דגל הקשת-בענן של הקהילה ההומולסבית, והדגל הירוק-אדום של תנועת חד"ש, שהפגינה למען שוויון זכויותיו של האזרח בן המגזר הערבי.

ד.     הסכין לקילוף פירות, והקצין האדיב

מכיוון שההפגנה התקיימה במשך מספר שעות, והתקיימה בעיר אחרת, לקחתי איתי "צידה לדרך", בקבוק מי-ברז קרים, תפוז, וסכין לחיתוך פירות. לקיחתו של זה האחרון התבררה כטעות.

המסיכה שלבשתי משכה לא רק תשומת לב של משתתפים במצעד, צלמים ועוברי אורח, כי אם גם של המשטרה. בשלב כל שהוא ניגש אליי קצין משטרה, וביקש ממני להתלוות אליו הצידה. הסרתי את המסיכה ועשיתי כן. הגשתי לו תעודת זהות, והוא שאל אותי אם נחקרתי בעבר במשטרה (תחילה עניתי שלא, ואז נזכרתי בקול שאולי פעם נחקרתי בחשד לשיבוש הליכי בחירות, כמדומני לרשות המקומית), והאם יש לי נשק או סכין כל שהם. הראיתי לו את הסכין לחיתוך פירות, שלדעתי, די בלתי אפשרי לעשות איתה חתך בעור, לא כל שכן לדקור אדם. גם פירות היא בקושי חותכת. השוטר התעקש שלא אוכל לשאת עימי נשק מסוכן שכזה במהלך ההפגנה ושיהיה עליי להפקיד אותו. הוא רשם את פרטיי, נטל עימו את הסכין ושיחרר אותי לדרכי, לא לפני שלקח אותי עוד יותר הצידה כדי לערוך על גופי חיפוש "בצינעא". שיננתי את שמו במקום לרשום אותו. זו היתה טעות; שמו נרשם בזכרוני כ"חזי דויד". הוא שאל אותי עד מתי בכוונתי להיות בהפגנה. אמרתי לו שעד לסיומה, בשעה שתיים בצהריים, ובדיוק בשתיים עליי לטוס הביתה לשבת. הוא אמר לי לגשת אליו בשתיים ולקבל את הסכין בחזרה.

פעילת הארגון לזכויות האזרח התלוותה אליי לאורך כל האירוע, רשמה את פרטיה על פתק ונתנה לי אותו למקרה שאזדקק לעזרה. בסופו של דבר לא נזקקתי לעזרה. מהיכרותי את המשטרה, לא חשבתי שאזדקק לה; אבל לא אמרתי זאת לאזרחית הטובה, כדי לא להעליב אותה. יתר עלילות הסכין והקצין יסופרו בהמשך.

העצרת עצמה ברחבת הסינמטק היתה נחמדה. נישאו בה נאומים (ביניהם ריגש במיוחד נאומה של האמא של הנרצח או הנרצחת בבר-נוער, מועדון צעירי הקהילה ההומולסבית בת"א, רצח שטרם פוענח ועדיין לא ברור המניע שלו, אבל די ברור שהרקע הוא השנאה שלובתה במהלך מצעדי הגאווה והדיון הציבורי הסוער שהתלווה להם); הדג נחש שרו שירים, והיה גם איזה שיר בערבית או אולי בשפה אחרת.

בשלב כל שהוא התיישב לידי אדם די מבוגר, עם ילדה. לשניהם היו תווי פנים ערביים. הוא שוחח איתה בערבית, והיא מפעם לפעם התיישבה על ברכיו, או הסתובבה באיזור, או רקדה לצלילי המוזיקה. הצעתי לו לשאול אותה אם היא רוצה לשתות. "לא תודה, כבר שתינו", הוא השיב בחיוך, בעברית רהוטה ונטולת-מבטא.

ה.     הנער הסודני, אלטאיב

בשלב כל שהוא, עייפתי מן הנאומים, השירים והבלגן ופרשתי הצידה לנוח. התיישבתי על ספסל אבן, לצידו של נער שנראה כבן 16, שחור-עור ויפה-תואר. הוא האזין למוזיקה באוזניות. בשלב כל שהוא, הוציא סיגריה, הצית אותה והחל לעשן.

רציתי לפתוח איתו בשיחה. דיברנו אנגלית. התחלתי להסביר לו על הסכנה והנזק שבעישון סיגריות. הוא חייך חיוך עצוב והחל לספר לי על עצמו. על הוריו, שאת קברי שניהם הותיר אחריו בסודן. על הסיוטים הרודפים אותו מדי לילה, סיוטים שהדרך היחידה לגבור עליהם ולהירדם הוא באמצעות האזנה למוזיקה. והסיגריות גם הן עוזרות לו לברוח מהסיוטים והזוועה הרודפים את זכרונותיו, ולהירגע.

שמו היה אלטאיב, ולמרות שהוא נראה כבן 16, ובפועל הוא בן 14, הוא מרגיש בפנים כמו ילד קטן. הוא אמר לי שהוא שואף להיות פוליטיקאי, אולי נשיא מדינה או ראש ממשלה, אולי בישראל, אולי באפריקה. אין לו כל עניין ללמוד מקצוע אפרורי כמו מנהל עסקים. הוא ניסה להתרברב בידע שלו בעברית, אולם כשניסיתי לנהל איתו שיחה, העברית שלו התגלתה כפחות ממספיקה, וחזרנו לאנגלית.

שאלתי אותו אם הוא מקבל סיוע נפשי או שיחות מרשויות הרווחה. ניסיתי להסביר לו את החשיבות שבטיפולים כאלה. בחיוכו הנערי ושובה הלב הוא אמר שלא, הוא לא מקבל שום טיפול. הוא מתגורר בירושלים, אמר, בהוסטל כל שהוא בשכונת סן-סימון. הוא הביע רצון לבקר אותי. לצערי, נאלצתי לסרב. לא אמרתי לו זאת, אולם אין לי דרך להסביר לשותף שלי לדירה או לשכנים שלי מי הוא הנער הכושי המבקר אצלי בבית, מאיפה אני מכיר אותו, מה הוא עושה אצלי ומה פתאום אני מזמין אותו אליי. דברים כאלה בקלות יכולים לעורר חשדות לפדופיליה ולניצול מיני, וזה הדבר האחרון שאני מוכן להסתכן בו.

ו.     הנסיעה חזרה לירושלים, לצד האויב

בשלב כל שהוא נמאס לי מההפגנה, ורציתי לחזור הביתה. אולם, הסכין שלי היה עדיין בידי כוחות הביטחון. ניגשתי לאחד השוטרים שאיבטחו את האירוע ושאלתי על "חזי דויד". "חזי שאול, אתה מתכוון? חזי דיטריך-שאול?" מצאתי אותו. הוא אמר שמכיוון שאמרתי שאשאר עד שתיים בצהריים, לא אוכל לקבל את הסכין לפני כן, ושהיא איננה אצלו כרגע. שוחחנו מעט, והוא אמר שהוא בסך הכל יהודי פשוט. אמרתי לו שגם אני בסך הכל יהודי פשוט.

לאחר זמן מה, כשניגשתי אליו שוב פעם, הוא היה מאד אדיב, נמנע מלציין שאני מתנהג כנודניק, והתקשר להורות למי שהחזיק בסכין להביא אותו למקום מפגש מסויים ואף הורה לי עליו. הלכתי לשם, ושם מצאתי מספר אוטובוסים, מסומנים בהתאם ליעדם. זה שיועד "לירושלים" עמד שומם בצד. לידו עמדו מספר אנשים ונשים.

בסופו של דבר, דקות ספורות לאחר השעה שתיים, כשהלכתי שוב על פני המדרכה, ניגש אליי הקצין, הושיט לי את הסכין ונפרדנו. אני חייב לציין שקצין המשטרה הזה התנהג בכל מהלך התקרית באדיבות ובטבעיות, וניכר היה שהוא בסה"כ משתדל למלא את המוטל עליו ולדאוג לציבור שעל שלומו הוא מופקד. הבעייה היא, שלמרות שמנסיוני, גם בהפגנה הזו וגם בהזדמנויות קודמות, רובם המכריע של לובשי המדים הכחולים – בדיוק כמו חזי דיטריך-שאול – ממלאים את תפקידם על הצד היותר טוב ונמנעים מלנצל את כוחם וסמכותם לרעה, מספיק שיש כמה בודדים שאינם כאלה כדי להוציא שם רע לכל השירות, וחבל שכך.

לאחר שעמדנו זמן רב והאוטובוס שלנו לא הראה סימני חיים, בעוד האוטובוסים שלידנו החלו להתמלא, ניגשתי אל אחד האוטובוסים הסמוכים, שהסימון שעליו אמר "שלום" באנגלית ומשהו בערבית, ושאלתי אם הוא נוסע לירושלים. הוא אמר שכן. סימנתי לשאר הקבוצה שיבואו, ועליתי. באחד הספסלים הראשונים היה מקום אחד פנוי. התיישבתי בו, לצידו של גבר, לבוש בקפידה, בשנות הארבעים לחייו. הוא ישב לצידי, כל הדרך לירושלים, חמור סבר. רוב הנסיעה הוא נימנם, מפעם לפעם שוחח בסלולרי שלו, בערבית. הוא לא ניסה לפנות אליי בדברים, וגם אני נמנעתי מלפנות אליו. קיימנו שביתת נשק מוחלטת. אי שם, בנבכי התת-מודע שלי, נימנם לו חשש פרוע שהנה, עוד מעט הוא יצעק אללהו אכבר, יניף סכין או יפוצץ מטען. ידעתי שהחשש הזה לא רציונלי (אם הוא היה מחבל, הוא לא היה בא להפגין למען זכויות אדם), ושמן הסתם יש לו אשה וילדים אוהבים שמחכים לו בבית. האזנתי לרדיו ולשירים נבחרים בנגן המוזיקה שלי, וחיכיתי שכבר נגיע.

מה לעשות. פעילי זכויות אדם מגיעים בכל הסוגים, הגדלים והצבעים. חלקפ נחמדים, חלקם פחות.

ואולי הוא סתם היה עייף, וקצר-רוח (כמוני) להגיע הביתה לאחר הפגנה מתישה.

ז.     הירידה בקסטל, וההגעה הסופית לירושלים

כשהגענו לקסטל, ירדתי מהאוטובוס כדי למנוע משלפוחיתי מלחולל בו פיגוע רב-נפגעים. תכננתי לשוב ולעלות על אוטובוס מזדמן של אגד. אך כשעצר בתחנה קו 480, הנהג סירב לאפשר לי לעלות. "זה לא קו מאסף", הוא טען. שאלתי אותו איך אגיע לירושלים. הוא אמר שיש פה קווים אחרים, שרשומים על שלט התחנה. אמרתי לו שרשום גם מספר הקו שלו. הוא טרק את הדלת והמשיך לנסוע.

בתחנה עמדו שתי משפחות חרדיות, שהאוטובוס בו נסעו מטבריה התקלקל. אחד מהם אמר שיש לו קרוב משפחה שבא לאסוף אותו. ואז, לפתע הגיע למקום מפקח של אגד ושאל אותי אם אני צריך לירושלים. "יש שם קו 402, תעלה עליו", אמר לי. הודיתי לו ועליתי.

הנהג, שהיה ערבי, היה במצב רוח טוב, פיטפט בנעימות עם אחד הנוסעים כל הדרך, והתייעץ עם הנוסעים לגבי מסלול הפיזור שלו. הודיתי לו בחום כשהוא הוריד אותי ליד בית העלמין של סנהדריה, לא רחוק ממקום מגוריי. מיהרתי להתרחץ קלות, להחליף בגדים, להדליק נרות חנוכה ושבת ולהתכונן לשבת.

אגב, היה איתי כסף, ויכולתי גם לנסוע במונית מהקסטל לירושלים אם היה צורך. אבל לדעתי זו חוצפה מצד הנהג של 480. ואם האוטובוס מטבריה לא היה נתקע, והנהג של 402 לא היה עוצר לי?

Hanukka Lighting at the Kotel

2009-12-09T05:59:57Z

I won't be able to attend, as I have an appointment at my dentist the very same time. But my thoughts will be there.

מילה טובה לעדה החרדית בירושלים

2009-11-29T06:22:52Z

נראה שבזמן האחרון זז משהו אצל ההנהגה החרדית בירושלים.
המאבק האחרון נגד אינטל לא גלש לאמצע השבוע כפי שקרה במאבקים קודמים, לא נשרפו פחים, ובשבת האחרונה גם לא דווח על אלימות או הפרות סדר. בעוד בשבועיים הקודמים ראיתי קבוצות אנשים הולכים בשבת בצהריים להפגין מול אינטל בעשרותיהם, השבת ראיתי רק קבוצות בודדות של שניים-שלושה איש כל אחת.
נראה כי מישהו שם למעלה הפנים, שהאלימות לא משתלמת. היא פוגעת בתדמית ובאינטרס שלהם עצמם.
כירושלמי, אני יכול רק לברך על כך ולקוות שהמגמה הזו תימשך, ושאולי בעצרת שהעדה החרדית מתכננת להמשך השבוע יישמע קול ברור נגד אלימות, נגד גידופים של שוטרים שרק עושים את המוטל עליהם (במתינות וברגישות, אני חייב לציין, וכל הכבוד להם על כך) ועוזבים את ביתם ואת משפחתם בשבת בכדי שאותם חרדים יוכלו למחות על חילולה.
שבוע טוב.

הרפורמה בביטוח הבריאות הממלכתי בארה"ב

2009-11-22T05:31:46Z

הרפורמה בביטוח הבריאות הממלכתי הארה"ב עולה כעת לכותרות.
לכותרות בארה"ב, כלומר.
ורק אצלנו חושבים שאם נעצום עיניים, נגדיל את סל הבריאות בלי סוף, ונמשיך להעמיד פנים כאילו יש רפואה שוויונית לכולם, מערכת הבריאות לא תמשיך לקרוס.

יוני פוליקר

2009-11-22T01:24:32Z

הייתי הערב בהופעה של יוני פוליקר.
הוא שילב שירים מאלבום הבכורה שלו שכבר יצא ("כלום"), שירים שהוא כתב לאחרים ("ברחוב שלך" של דוויקו. הרבה יותר מוצלח לטעמי עם העיבוד והקול של יוני, וגם הביצוע בהופעה חיה יותר מרגש), ושירים מהאלבום הקרוב.
אני אישית קניתי ואהבתי את "כלום", ומן הסתם אילו לא כן לא הייתי מטריח עצמי ללכת להופעה הזו מלכתחילה.
עדיין, מהשירים ששמעתי מהאלבום הבא, נראה לי שהוא הולך להיות הצלחה עוד יותר גדולה.
בקצב הזה, בעוד כמה עשרות שנים, כשמישהו ישאל מי זה יהודה פוליקר, התשובה תהיה: "אבא של יוני פוליקר".
בדיוק כמו שהיום יהונתן גפן הוא "אבא של אביב גפן" (אגב, אביב עצמו חזה את זה מראש עוד בגיל 15, לפני שיצא לו בכלל האלבום הראשון).

כתובת האתר של גלי צה"ל השתנתה

2009-11-17T06:27:55Z

לכל מי שחיפש לשווא את האתר של גלי צה"ל, הכתובת החדשה שלו היא:
גלי צה''ל – http://glz.co.il/

השבת, אינטל, ואני

2009-11-17T00:53:03Z

בשבת האחרונה, ביטלתי מצוות עשה מן התורה. לצערי, אין זו הפעם הראשונה בה אני נאלץ לבטל מצוות עשה "דאורייתא" מסיבות אלו ואחרות, אך הפעם, לשם שינוי, סבורני שיש בעובדה זו משום עניין לציבור.

המצווה בה מדובר היא זו הכתובה בספר דברים, פרק י"ז, פסוקים י-יא: "ועשית... ככל אשר יורוך... לא תסור... ימין ושמאל".

הרבנים של הציבור החרדי, ובראשם הרב שלום יוסף אלישיב, קראו בשבת הזו לצאת ולהפגין באיזור פארק התעשייה בהר חוצבים, בירושלים, נגד מפעל אינטל, בשל חילולי שבת המתקיימים במקום.
אני נמנעתי מללכת, ותקפתי בחריפות את ההפגנה (מבלי להתייחס לרב אליישיב עצמו, שהכבוד וההערכה שלי אליו מונעים ממני את היכולת לכל התייחסות כזו).
אני עצמי יהודי חרדי, וחילולה של השבת כואב לי לא פחות מלכל חרדי אחר.

אולם, סברתי ועודני סבור שאין זו מחובתי ללכת ולמחות נגד כל יהודי שמחלל שבת באשר הוא.
אם השכן שלי בקומה הרביעית מעשן בשבת בביתו, אין זו מחובתי לעלות אליו, לדפוק אצלו בדלת ולבקשו לחדול מכך.
כמובן שצר לי על כל עובד יהודי שאינו מצליח לעמוד בפיתוי ועובד בשבת, וכואב לי כפליים אם אותו יהודי מעדיף שלא לעבוד בשבת, אך אילוצים כאלו ואחרים מעמידים אותו בנסיון שאין אמונתו הדתית מספיקה בכדי לעמוד בו.
אני אעשה כל שביכולתי להיאבק למען זכותו של יהודי שכזה שלא לעבוד בשבת, ולא אחסוך במאמצים לשכנע מפעלים כמו אינטל להימנע מהעמדת עובדים במצבים שכאלו.
אולם, כל זאת במגבלות המאבק הראוי והדמוקרטי.

זכויות עובדים הם נושא שעבורו קיימים ארגוני עובדים. אם יש לעובדים אלו ואחרים בעייה, יפנו נא להסתדרות או לארגון העובדים שלהם, יארגנו הפגנה ביום חול, שבו ההפגנה עצמה אינה כרוכה בחילול שבת, ושמנוחת השבת של השוטרים המאבטחים את ההפגנה אינה נפגעת. במידה ויגיעו למסקנה שמאבק שקט אינו זוכה לתהודה ויש הכרח להסלים לכדי מאבק אלים, ואף לגרום נזק לרכוש המפעל, אקבל אפילו זאת בהבנה ובסלחנות, כמובן תוך ידיעה שמארגני ההפגנה וכל המעורבים בגרימת הנזק נושאים באחריות אישית לנזק שנגרם, ושומרים על כך שהוא יהיה פרופורציונלי למאבק ולחשיבותו עבורם.

הבעייה שלי עם ההפגנה השקטה של כאלפיים חרדים (וכן, בניגוד למה שניסו גורמים שונים בתקשורת לצייר, ההפגנה עצמה היתה שקטה), איננה עם עצם ההפגנה. השתתפתי לפני מספר חודשים בעצרת תפילה המונית ברחוב בר אילן בירושלים, למען מטרה דומה.

הבעייה שלי עם הפגנות כאלו היא, שהן רק מתחילות כהפגנות שקטות. לאחר סיום ההפגנה, מגיעים כל מיני עשבים שוטים ואנשי שוליים, מתפרעים, זורקים אבנים, משחיתים רכוש ומתעמתים עם שוטרים. כשאני משתתף בהפגנה השקטה שלפניה, זה הופך אותי אישית אחראי להתפרעות האלימה שלאחריה.

יתירה מזו:
בהפגנה הזו, למרות שהיא נועדה למחות רק על חילול השבת, יש משום איתות למפעלי תעשייה כדוגמת אינטל--ויש כבר כמה מפעלים כאלה בפארק התעשייה בהר חוצבים, ויש עוד כמה מפעלים שאולי שוקלים גם הם לבוא לכאן--יש בזה משום איתות לאותם מפעלים, לאמר: "אינכם רצויים כאן".

כירושלמי שעובד למחייתי, ומשלם ארנונה, שגובהה עולה ככל שמתרבים כאלה שמסיבות מוצדקות לחלוטין מקבלים הנחות ופטורים ממנה, חשוב לי לעודד מציאת פתרונות תעסוקה לעיר, פתרונות שנהנים ממנה כל מגזרי הציבור הירושלמי, כולל המגזר החרדי.

לצערי, נראה כאילו למארגני ההפגנה לא אכפת מההשלכות שיש למאבק שלהם על מצב התעסוקה בעיר. אולי להיפך--נוח להם שאני ושכמותי נמשיך לממן את מיסי העירייה עבורם ועבור אנשיהם שאינם עובדים. אולי הם פוחדים שאם עוד ועוד אברכים צעירים ייחשפו לטכנולוגיה המודרנית, הם ייצאו לתרבות רעה. צר לי, אבל לא זו הדרך.

חז"ל אמרו: מי שאינו מלמד את בנו אומנות, כאילו מלמדו ליסטות.
ועוד אמרו חז"ל: במקום שיש חילול השם, אין חולקים כבוד לרב.

Quote of the Day

2009-11-06T00:22:15Z

"השלום חשוב יותר מכל הישג פוליטי, השלום חשוב יותר מכל קואליציה פוליטית, חשוב מכל מפלגה. הסיכוי להגיע לשלום עדיין קיים, למרות הסכנות שעומדות בפני פיתרון שתי המדינות".

מחמוד עבאס, נובמבר 2009

‘‘Peace is more important than any political achievement. Peace is more important than any political coalition, more important than any political party. The chance to achieve peace still exists, despite the dangers which the Two-state solution faces.’’

Mahmoud Abbas, November 2009

ועוד באותו נושא

2009-11-02T00:59:11Z

ואו. עכשיו סיים לדבר אצל ז'וז'ו, על נושא האלימות והיהדות, אדם שאינני מכיר, בשם ישראל. מסגנון הדיבור שלו ניכר שהוא רב גדול בתורה מהציבור החרדי. היה ממש תענוג להקשיב לו. חבל שאנשים כמוהו לא עולים לשידור לעיתים יותר קרובות.

ג'ק טייטל, רצח רבין, ופרשת עגלה ערופה

2009-11-02T00:34:40Z

הערב שרפתי את ההזדמנות הניתנת לכל החפץ בכך לעלות לשידור אצל ז'וז'ו פעם בכמה שנים ולהגג ככל העולה על רוחו.
הפעם הקודמת היתה בסוגיית גלעד שליט, ודיברתי כמובן נגד היענות לדרישות חמאס.
הפעם, עליתי לשידור בנושא שבכותרת הפוסט הזה.

פתחתי בהקראת קטע מפרשת עגלה ערופה, ושאלתי: איפה היו מנהיגי ורבני הימין כל שנה ביום הזיכרון לרצח רבין, מה הם עשו כדי שיוכלו לומר: "ידינו לא שפכו את הדם" אז, וכדי שלא יישנו מעשים כמו זה של ג'ק טייטל בעתיד?
ניהלנו שיחה ארוכה ותרבותית. ז'וז'ו טען שהמנהיגים והרבנים כן מגנים. אני טענתי שלא עושים זאת מספיק בקול. ז'וז'ו אמר שהם מנסים, אבל התקשורת לא משדרת כשהם עושים את זה. הוא גם השווה את זה לשמאל ולאלטלנה. שאלתי אותו למה הם לא מגנים כל התבטאות של כל קיצוני ימני. הבאתי לדוגמה את נושא העלייה להר הבית, שבו התבטא הרב אליישיב ועוד רבנים נגד העלייה להר, כיוצאת מן הכלל, שחבל שלא עושים את זה גם על התבטאויות גזעניות ומסיתות.
סיכמנו שאם כל ציבור היה מנכש את הערוגה שלו מה"עשבים השוטים", העולם היה נראה יפה יותר.
אחר כך עלה מאזין לשידור ותקף את הדברים שלי. הוא טען שמנהיגי הימין לא צריכים לגנות מעשים כמו זה של ג'ק טייטל ויגעל עמיר, משום שכביכול אין קשר בין רוצחים ומטורפים אלו לבין הציבור הימני והדתי כולו.
ז'וז'ו עשה כמיטב יכולתו להגן על העמדה שלי, אבל לא נראה לי שהמאזין שוכנע.

לפחות אני יכול להגיד שעשיתי מה שיכולתי ויצאתי ידי חובת מחאה.

פסיקת הרב משה פיינשטיין

2009-10-28T04:53:58Z

שו"ת אגרות משה, אבן העזר, ב, יד:

בדבר הליכה ב'סאבוויי' (רכבת תחתית) וב'באס' (אוטובוס) בזמן שהולכים בני אדם לעבודתם, שנמצאים שם אנשים ונשים דחופים זה בזה, וקשה להיזהר מנגיעה ודחיפה בנשים, אם מותר לנסוע אז בשעות אלו (עד כאן הצגת השאלה).

הנה, מצד נגיעה ודחיפה בנשים, אין שום איסור, משום שאין זה דרך תאווה וחיבה. כל איסור נגיעה בעריות הוא - אף להרמב"ם, שסובר שהוא מן התורה - דווקא דרך תאווה, כמפורש בדבריו, ומשמע שבלא דרך תאווה אין אף איסור דרבנן, שהרי לא הזכיר איסור כזה... להלכה, בנשים אחרות, אף באשת איש, נידות ונכריות, אין איסור שלא בדרך תאווה לכל הדעות, ולכן לא שייך לחוש מלנסוע ב'סאבוויי' בשעת הליכה לעבודה, אף שלא יכול להיזהר מנגיעה ודחיפה בנשים. שהנגיעה בלא מתכוון, מחמת שאי אפשר לו להיזהר, אין זה דרך תאווה וחיבה. כמו כן אין איסור מטעם זה גם לשבת אצל אשה, כשאין מקום אחר.

אם יודע שיבוא לידי הרהור, יש לו למנוע מלנסוע אז, אם אין נחוץ לו. ואם מוכרח להגיע לעבודתו, יתחזק להסיח דעתו ולהרהר בדברי תורה, כעצת הרמב"ם - אם יבוא לו הרהור, יסיע לבו מדברי הבאי לדברי תורה, שהיא 'אילת אהבים ויעלת חן' (משלי, ה, יט).

Couרtesy of http://www.limudyomi.com/

קווי המהדרין

2009-10-28T03:28:05Z

דו"ח שהגיש משרד התחבורה לבג"ץ קובע: קווי המהדרין אינם חוקיים.
ניתן, לפי הדו"ח, לקיים הפרדה, אך זאת ללא אכיפה וללא כפייה, כי אם מרצונם הטוב של הנוסעים; או, לחילופין, באמצעות חברת הסעות פרטית.

הדבר מהווה ניצחון, אם כי זמני, לשפיות ולהלכה היהודית. זאת משום שעל פי ההלכה, אין איסור בנסיעה באוטובוס שבו אין הפרדה בין גברים לנשים. מותר לזוג נשוי לשבת זה ליד זו, או לאם לשבת ליד בנה וכדומה.
מי שלא רוצה לשבת ליד אשה, שיישב ליד גבר או יעמוד. או ייסע במונית.

עד לפני כעשר שנים לא היה קיים מושג של "קווי מהדרין". מה קרה פתאום? משה רבינו קם מקברו לפני עשור ונתן לנו תורה חדשה?

מצער לומר, אבל העותרים במקרה הזה מייצגים אינטרס של הציבור החרדי עצמו: להציל אותנו ממגמת ההקצנה הדתית שהולכת ומשתלטת עלינו. המצב כיום הוא שכל רב או עסקן פוליטי מתחרה ברעהו מי ימציא עוד ועוד חומרות. אם בעבר נהגו רבנים גדולים וחשובים בפסיקותיהם על פי הכלל התלמודי הקובע כי "כח דהתירא עדיף" ו"בדרבנן הלך אחר המיקל", כיום זוכה רב שכזה לקיתונות של ביקורת, בזיונות ואפילו אלימות.

חיים אנו בדור של עקבתא דמשיחא, שבה פני הרבנים כפני הדור, ופני הדור... וד"ל. ובביאת משיח ננוחם.

Contra Vilitas de Vita

2009-10-08T23:00:26Z

היום, הלכו מספר נערים מג'לג'וליה, השיגו תת-מקלע מהיכן שהוא, וריססו אוטובוס עם נערים מכפר קאסם שלומדים בביה"ס שלהם, רק בשל סכסוך על נערה.

היום, ילד בן חמש נשכח ברכב על ידי הגננת שלו במשך שעות ארוכות. הגננת לא דיווחה על כך, וכאשר כוחות ההצלה הגיעו אליו היה זה מאוחר מדיי.

ומה עושה ראאד סלאח, מנהיגם הרוחני של בני הדת אליה משתייכים בני המגזר בו ארעו שני אירועים אלו?

האם הוא מבקש מהמטיפים במסגדים להטיף לצאן מרעיתו על קדושת חיי אדם? על הצורך לשמור על הנוער, שלא יסתובב ברחובות, ישיג נשק וישתמש בו על חבריו לביה"ס? על הצורך לדאוג לילדים הנתונים באחריותנו? על הצורך להיזהר בנהיגה בכבישים (לא קשור, אבל סטטיסטית, יחסית לגודל האוכלוסיה, כמות התאונות הקטלניות גבוהה יותר במגזר הערבי והמוסלמי)?

ואולי כדאי שאחינו בני דת מוחמד יחליפו את מנהיגיהם הדתיים, בכאלה שבמקום ללבות שנאה נגד בני עם אחר ודת אחרת, ידאגו לשפר את חיי המאמינים שלהם וללמד אותם כיצד להיטיב עם עצמם ועם ילדיהם בעולם הזה ובעולם הבא כאחד?

נקודה למחשבה.

מחר זה אנחנו

2009-08-04T03:08:22Z

כשנרצחו בתשנ"ד מתפללים
עקב היותם מוסלמים
אמרתי: בטח הגיע להם
אולי תכננו פיגוע
וגם אם לא, לו נשארו בחיים, היו מתכננים

כשנרצח בתשנ"ו יצחק
עקב היותו שמאלני
אמרתי: בטח הגיע לו
כדי לעצור את אוסלו
הכל כשר, גם רצח השליט.
דין רודף דינו.

כשנרצחו בתשס"ח שמונה
מתלמידי ישיבת מרכז הרב
יכולתי לומר: בטח הגיע להם
הם הרי מתנחבלים
אויבי השלום, מזרחיסטים, עוכרי ישראל.

עכשיו נרצחו במוצ"ש
ניר כ"ץ, וליז
על שביקשו לשחק טאקי
ולבלות עם בני גילם.

אתמול והיום, זה הם
מחר זה אנחנו
אולי אני, אולי את
מחר זה אנחנו.
מחר זה אנחנו.

מכתב פתוח

2009-08-02T05:10:11Z

זה מכתב שלא חשבתי שאי פעם אכתוב, בטח שלא בפורום פתוח.

המכתב מיועד לכם, ידידיי היודעים מי אתם, ואחרים שאינם ידידיי (לפחות לא באופן אישי):

לחבר מועצת ירושלים לשעבר, סער נתנאל;
לאייל א. מאולטינט;
לשרי (שאת שם משפחתה אינני זוכר) מאיי אר סי (לא מלייבז'ורנאל, זאת מישהי אחרת);
לזוג שלמד איתי בקורס טכנאי מחשב לפני כחמש עשרה שנה;
למנהלי הבית הפתוח בירושלים בעבר ובהווה.

אני חייב לכם התנצלות.
בעבר, כשיצא לי לנהל איתכם וויכוחים או דיונים כאלה ואחרים בנושא, הבעתי עמדה שמייצגת חלק די גדול מאיתנו, הסטרייטים, כולל הנאורים שבינינו.
טענתי שאמנם זכותכם לחיות את חייכם, לבחור את זהותכם המינית, את אורח חייכם, איך עם מי ומתי לבלות, אך מבלי להרגיז את השכנים.
תעשו את זה בשקט, בצנעה, ביקשתי. אל תצעדו ברחובות ראשיים מדיי, לפחות לא בעיר הבירה שלנו, שכן הדבר פוגע ברגשותינו, הסטרייטים.

כעת, מסתבר, שזה לא אתם. זה אנחנו.
גם כשאתם נפגשים באיזה מועדון של עמותה כלשהי לזכויות אזרח, בעיר התרבות והחופש תל אביב, ולא בירושלים עיר הקודש, תמיד יימצאו בינינו הומופובים שזה ירגיז אותם.
היום אני מבין את מה שלא הבנתי לפני מספר שבועות, כאשר נמנעתי מלהשתתף במצעד הגאווה בירושלים. חששתי אז שאולי מישהו ממכריי יראה אותי, או שאצולם והוא יראה את תמונתי, והשתתפותי במצעד תתפרש שלא כהלכה.
אבל היום אני מבין שטעיתי.
כי היום זה אתם, צעירים וצעירות שנרצחים רק בשל רצונכם לבלות כמו שאר בני גילכם, באופן צנוע ומאופק שאינו שונה משלנו (וזה אפילו היה לאחר צאת השבת, כך שלא היה שם חילול שבת).
אתמול אלה היו יהודים, שנרצחים בכל מקום בעולם בבתי כנסת ובמרכזים לתרבות יהודית רק בשל היותם יהודים. היום זה אתם, בגלל מי שאתם. ומחר זה אני, בגלל מי שאני -- יהודי חרדי, שמעז להביע עמדה חורגת מהתלם, מהעדר, ממה שמקובל.

לפני שעה קלה שיניתי את תמונת המשתמש שלי בפייסבוק, ועוד מעט אשנה אותה גם כאן בבלוג שלי, לאות הזדהות. כי זה המעט שאני יכול לעשות.

מה הקשר בין ועדת וינוגרד לבין המאגר הביומטרי?

2009-07-23T14:23:38Z

מישהו בממשלת ישראל שכח לחדש את כתובת הדומיין של ועדת וינוגרד

לשם ההדגמה, גשו למנוע החיפוש החביב עליכם וחפשו את כתובת אתר האינטרנט הרשמי של ועדת וינוגרד.
היכנסו אליו. נכונה לכם הפתעה מוצלחת!...

מדינת ישראל מוכיחה שוב כי היא מפקירה את נכסיה הדיגיטליים לכל דכפין ולמרות זאת רוצה ברוב יהירותה להחזיק במאגר הביומטרי של כלל תושביה.

מוגש כחומר למחשבה לכל מי שסומך על "אמצעי הבטיחות" שכביכול אמורים להגן על המאגר הביומטרי של מדינת ישראל לכשיקום.

מלחמות הדת בירושלים. פרק ב.

2009-07-16T01:37:09Z

עדכון:
אם חרדית, המשתייכת לחסידות "תולדות אהרן" בשכונת מאה שערים בירושלים, חשודה כי הרעיבה את בנה.
היא נעצרה לחמישה ימים, אולם לאחר מכן מעצרה קוצר ביומיים.
משום מה, החליט קומץ הבריונים השולט במרכז העיר ירושלים לצאת למאבק אלים לשיחרורה.
ראש העיר, ניר ברקת, בתגובה לאלימות שהופעלה, בין השאר, כלפי עובדי תברואה ורווחה של העירייה, החליט להפסיק את שירותי העירייה לשכונות החרדיות במרכז העיר, עד שתיפסקנה המהומות.

מצד אחד, כואב לי על אלפי או רבבות תושבי השכונות הללו, שרק קומץ קטן ושולי מתוכם אחראי למהומות, ועל כולם לסבול מתוצאותיה.
מאידך, לצערי, נראה שעל ראש העיר מוטלת תחילה הדאגה לשלומם של עובדי העירייה שלו.
אם תושבי השכונות החרדיות חפצות בשירותי העירייה, שיעזרו למשטרה לאתר את האחראים למהומות, לעצור אותם ולהגיש נגדם כתבי אישום.
את זה כמובן אף חרדי לא יעז לעשות, שכן אם יעשה כן, ייחשב למלשין ו"מסור". הבעייה היא שעד שצעד כזה לא ייעשה, ימשיכו הבריונים לשלוט ולהטיל חיתיתם על כולנו, גם על הרבנים שלנו.
זה לא סוד שהרבנים שלנו, הציבור החרדי כולו, סולדים מבריונים אלו וממעשיהם, הממיטים חרפה על כולנו. אולם הם חוששים לחייהם, פשוטו כמשמעו.
הרב אליישיב והרב שטיינמן חטפו כבר מנה אחת אפיים מנחת ידם של הנהו בריוני. הרב אליישיב כבר אינו צעיר, ועבר מספר אירועי לב. לא הוא, ובוודאי לא איש מהציבור החרדי ההולך בדרכו, אינו חפץ לקרב את קיצו, ולו למען המאבק הצודק והעקרוני ביותר.
ועד אז, פשוט ניאלץ לסבול.

ולכל אלו שמאיימים שאם ברקת לא יחדש את שירותי העירייה לאיזור, לא ישלמו ארנונה:

רבותיי, גם אני סובל מאי אספקת שירותי תברואה לאיזור, וגם אני משלם ארנונה, גם עבור רבים אחרים שפטורים מתשלום זה או זוכים להנחה משמעותית ממנה, על פי חוק.
אני גם תורם לכוללים של הציבור שלכם, שלא לוקח כסף מהמדינה ולפיכך זקוק לתרומות שלי. כל שנה, ביום השנה לפטירתו של אבא זצ"ל, אני מקבל מהכולל שלכם בבית שמש בקשה לתרומה, ונענה לה ברצון. רק שתמשיכו ללמוד תורה, תביאו לחם הביתה לילדים שלכם ותהיו בריאים.

אין לי בעייה לשלם גם עבורכם, אעשה זאת בשמחה. רק עשו לי טובה: שמרו על העיר שלי נקייה ועל אווירה נקי מעשן פלסטיק שרוף.
אם אינכם מסוגלים לעשות זאת, אל תדרשו ממני לשלם ארנונה עבורכם. ואל תשלחו לי בקשות לתרומה לכולל שלכם.

בזמן הבחירות, כעסתי נורא על חסידי גור, שהצביעו לניר ברקת. היום אני מבין: הם צדקו, אנחנו טעינו.
נטורי קרתא, תמשיכו לקדש שם שמיים. עם קידוש כזה, עוד מעט גם מים אחרונים לא יישארו לנו.

על הומוסקסואליזם וההלכה היהודית

2009-06-30T16:14:01Z

תחילה, דיסקליימר.
כתוב בלוג זה הוא חרדי, גרוש, איננו הומוסקסואל, אין לי ומעולם לא היתה לי משיכה כל שהיא או סקרנות כל שהיא לנסות קרבה אינטימית עם בני מיני.

על אף האמור לעיל, סיקרן אותי נושא ההומוסקסואליזם בהלכה, וניסיתי לחקור אותו כפי שאני נוהג לחקור כל סוגיא תלמודית והלכתית שאני נתקל בה.
להלן המסקנות שלי.

נטייה הוסמוסקואלית איננה אסורה ואיננה יכולה להיות אסורה, שכן לא ניתן לאסור על נטיות. אם אדם לא נמשך לנשים, יהיה זה חסר טעם לחייב אותו לישא אשה ולהוליד ממנה ילדים כדי לקיים מצוות "פרו ורבו", שכן הוא אינו מסוגל לקיים מצווה זו, ו"אונס רחמנא פטריה".

האיסור בתורה על משכב זכר הוא על מעשה, לא על נטייה: יחסי מין אנאליים בין בני אותו זוג. כל פעולה אחרת איננה נכללת באיסור זה שעליו חייבים סקילה, אלא הוא נכלל ב"אביזרייהו", או דברים שעלולים להביא לידי איסור, או שהוא נכלל באיסור הוצאת זרע לבטלה, שהוא פחות חמור.

בהלכה קיים מושג של "הקל הקל תחילה". אם מישהו חייב לאכול ביום כיפור, מאכילים אותו. אם אין אוכל כשר, מאכילים אותו דברים טמאים ומאכלות אסורות. אם יש כמה סוגי מאכל, שכל אחד מהם אסור באיסור שונה, בוחנים את חומרת האיסור של כל אחד.
כך, למשל, עדיף לאכול בשר חזיר, שאסור רק משום בהמה טמאה, שהוא "איסור לאו", ולא לאכול חֵלֶב, שאסור באיסור כרת.

וכעת לנושא איסור הוצאת זרע לבטלה.
איסור זה נחשב לאיסור חמור, שכן בתלמוד מוגדר לו עונש של "מיתה בידי שמיים". זהו עונש פחות חמור מכרת, אך יותר חמור מ"לאו" רגיל, שעליו העונש הוא מלקות.
מידת העונש קובעת את חומרת האיסור.
מכאן, שאם לאדם יש ברירה בין הוצאת זרע לבטלה לבין משכב זכר, הרי שמדין "הקל הקל תחילה", וכמו שאומרת הגמרא בסוטה דף מ"ח עמוד א: "לבטולי הא מקמי הא", שאם יש אפשרות לאדם לגרום למישהו אחר לעבור על איסור קל או על איסור חמור, עדיף לגרום לו לעבור על איסור קל כדי למנוע ממנו מלעבור על איסור חמור יותר.

זאת ועוד:
נושא הוצאת זרע לבטלה אינו כל כך חד משמעי כפי שהוא נראה על פניו.
מקור האיסור הוא בסיפור התורה על בני יהודה, ער ואונן, שהעדיפו להשחית את זרעם לבטלה מאשר לקיים יחסי מין עם האשה שלהם, תמר.
ניתן לפרש זאת, אם כך, כאיסור המתייחס למצב בו אדם כבר נשוי או יכול להינשא, אך בוחר שלא לעשות זאת ולאונן במקום.
מי שמכל סיבה שהיא אינו יכול לשאת אשה, על פי דרך הטבע, אינו יכול להימנע מהוצאת זרע לבטלה, אלא אם הוא אימפוטנט או בעל דחף מיני נמוך. נסיון להימנע מזה פוגע קשות ביכולת התפקוד ולעיתים אף בשפיותו של מי שמנסה. הדבר ידוע ומוכח על ידי אינספור מקרים המוכרים למדע רפואת הנפש. מי שמכחיש זאת, פשוט לא יודע על מה הוא מדבר.

לכאורה, אם אדם אינו מוציא זרעו לבטלה במקום לקיים יחסי מין עם אשתו, שכן אין לו אשה ואינו יכול להינשא, ועושה זאת רק כדי לשמור על תפקודו כאדם נורמלי, הרי שמעשהו כבר אינו לבטלה; הוא לצורך.

עד כאן בנושא אוננות.
הדברים תקפים לכאורה גם לגבי יחסי מין שאינם אנאליים בין בני אותו מין.

וכעת לנושא יחסי מין בין נשים לסביות.
קיים איסור המפורש בתלמוד ובפוסקים לגבי "נשים המסוללות זו בזו", המוגדר כ"מעשה ארץ מצרים".
רש"י מפרש זאת כשפשוף איברי המין של אשה בשל רעותה.
אם נקבל פרשנות זו, הרי נשים שיכולות להימנע מכך ולהגיע לסיפוק בדרכים אחרות, אולי זה עדיף.
לא ברור האם פרשנות זו מקובלת גם על הרמב"ם, שכן הוא פחות ברור בהתבטאותו בנושא.
על כל פנים, איסור "כמעשה ארץ מצרים" מוגדר בהלכה כ"לאו שבכללות", והוא פחות חמור מהאיסורים האחרים שמנינו לעיל.

אינני רב, ולא הוסמכתי לרבנות. אולם דומני שהעליתי כאן טיעונים הלכתיים כבדי משקל שלא ניתן לסתור אותם.

שבוע טוב

2009-06-27T19:38:13Z

בשישי בערב, הלכתי להתפלל מנחה, קבלת שבת וערבית (כמנהגי בכל שבוע), רק שהפעם נערכה התפילה באמצע הכביש של רחוב בר אילן.
התפילה נמשכה כשעה שלמה, כאשר רוב ה"מנייינים" (מניין היא קבוצת מתפללים המונה לכל הפחות עשרה איש והמתפללת יחד בפני עצמה) מגיעים רק לחלק מהזמן. חלקם הגיעו למנחה וקבלת שבת, וחזרו לבית הכנסת שלהם לתפילת ערבית; אחרים התפללו מנחה בבית הכנסת, ובאו לקבלת שבת וערבית.

היו שם להערכתי בסה"כ כמה רבבות (בין 35,000 ל-50,000 איש).

ומלבד כמה פרחחים שצעקו, איימו, ירקו וקיללו כמה אנשי תקשורת, לא נרשמה במקום שום פעילות אלימה.

מילה לאנשי התקשורת: כשאתם מסקרים אירוע בתוך מסגד, אני בטוח שאתם חולצים נעליים בכניסה. אני מצפה מכם לדעת שכאשר אתם מסקרים אירוע של הציבור החרדי בשבת, תדעו לסקר אותו ללא שימוש במצלמות ובמיקרופונים. הסיבה לכך היא שחרדי נורא מתרגז כאשר אתם מצלמים או מקליטים אותו בשבת, וזאת משום שבכך אתם הופכים אותו, את החרדי, לאחראי לחילול השבת שלכם. גם אם הדבר נעשה שלא ברצונו, הוא חש אחריות לכך שאתם מחללים שבת בגללו. אתם לא חייבים להסכים עם הגישה הזו, אבל ככה חרדים חושבים ומרגישים. קצת התחשבות, בבקשה.

ועכשיו, מילה לאנשים שאינני מכיר, ששורפים פחי אשפה ומפזרים את תכולתם ברחובות של העיר שלי:
בבקשה, תפסיקו עם זה. זה מזהם את האוויר ומטנף את העיר שלי. אני ירושלמי, אני גר פה ארבעים שנה וזכותי לנשום אוויר נקי ולהסתובב בעיר נקייה.
ההתנהגות שלכם עושה לכולנו שירות דוב, מזיקה לתדמית הציבורית שלנו, למאבק שכולנו שותפים לו למען קדושת השבת, ולאינטרס שלנו כציבור וכבני אדם בודדים. בבקשה, תפסיקו.

תודה ושבוע טוב.

בוקר טוב טהרן

2009-06-24T08:58:23Z

"בֹּקֶר טוֹב טֶהֱרָן",
אָמְרָה לִי אֶתְמוֹל שִׁירָן
אִירָאן זֶה כָּאן.
טֶהֱרָן זֶה כָּאן.

בְּגַאֲוָה הֵם צוֹעֲדוֹת
בָּרְחוֹבוֹת וּבַכִּכָּרוֹת
טְרַנְסְגֶ'נְדֶּרִים וְלֶסְבִּיּוֹת
בִּדְרִישָׁה לִזְכֻיּוֹת.

וּבְשַׁבָּת—מַפְגִּינִים
נֶגֶד פְּתִיחַת חַנְיוֹנִים
אוֹ בְּעַד, תָּלוּי אֶת מִי שׁוֹאֲלִים
וּבְחוּצוֹתֵינוּ, יְהַלְּכוּ שׁוּעָלִים.

וְהָרַכֶּבֶת הַקַּלָּה
מִתִּקְוָוה, הָפְכָה לִקְלָלָה
אֶת נְתִיבֵינוּ חוֹסֶמֶת
פְּקָקִים בְּדַרְכֵּנוּ עוֹרֶמֶת.

וְהַחֹם הַכָּבֵד
סַבְלָנוּתֵנוּ מְאַבֵּד
וְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר:

OMG, what a bummer!

בֹּקֶר טוֹב טֶהֱרָן,
בֹּקֶר טוֹב שִׁירָז
בֹּקֶר טוֹב אִיסְפַּהָאן
טֶהֱרָן זֶה כָּאן. אִירָאן זֶה כָּאן.

האם, ובאילו נסיבות, תהיה מוכן להתאסלם?

2009-06-21T12:07:02Z

האירועים בשבועות האחרונים באיראן חזרו והעלו בי את השאלה ששאלתי פעם את עצמי: האם, ובאילו נסיבות, אהיה מוכן להתאסלם?

ובכן, מוסלמי אמיתי לעולם לא אהיה, זאת משום שמוחמד, נביא האיסלאם, מעולם לא דורג גבוה ברשימת דמויות המופת שלי. עם כל הביקורת שעשויה להיות לי על דמויות מההיסטוריה היהודית כמשה רבינו, דוד המלך או אברהם, יצחק ויעקב, הרי שהם, על אף היותם בני אדם בשר ודם, בעלי שלל חולשות אנושיות ומגרעות המשותפים להם ולאנשים שאני מכיר מההיסטוריה העולמית היותר מאוחרת, כולל זו בת ימינו; על אף זאת, הרי האידאלים אליהם שאפו והמטרות אותן ניסו להשיג הן כאלה שאני יכול להזדהות איתן. עם השלטת האמונה באל האחד בעולם בכוח החרב, לעומת זאת -- מטרתו המוצהרת העיקרית והעקבית של מייסד דת האיסלאם וממשיכי דרכו -- מעולם לא הזדהיתי ולעולם לא אזדהה.

אולם, האם בנסיבות מסויימות אהיה נכון להצהיר על קבלתי את דת האיסלאם, ולו למראית עין, לצורך הישרדות?

מבחינת דת האיסלאם, די בהצהרה פומבית טקסית על אמונתי באל האחד ובשליחו מוחמד כדי להפוך אותי למוסלמי מן המניין לכל דבר ועניין.

מבחינה דתית יהודית, לכאורה אין בכך בעייה עקרונית, בוודאי במקרים בהם נחוצה הצהרה כזו כדי להימנע מלהיהרג על ידי מאמיני דת החרב.

גם מבחינה תיאולוגית, לפי ההבנה שלי את היהדות, ואת דברי רבי משה בן מיימון בספר ההלכה שלו בנושא, אין בעייה עקרונית להכיר במוחמד כב"שליח האל". לפי תפיסה תיאולוגית זו, אכן נשלח מוחמד על ידי האל. כל אירוע המתרחש בעולם אינו יכול להתרחש ללא יוזמה אלוהית הגורמת אותה, ו"אין אדם נוקף אצבעו למטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה".

ואכן, במהלך ההיסטוריה ידועים מקרים אחדים בהם התאסלמו יהודים, הן כאנשים בודדים והן כקבוצות, ואפילו קהילות שלמות, כדי לשרוד. הם המשיכו לקיים את מצוות היהדות, בסתר ובגלוי, כפי יכולתם.

בנוסף לכך, מבחינה מעשית לא נראה שיש בעייה עקרונית להיות מוסלמי ויהודי כאחד. ניתן לכאורה לשמור במקביל הן על מצוות היהדות והן על מצוות האיסלאם, ללכת למסגד ביום שישי בצהריים ולבית הכנסת בלילה ולמחרת ביום.

אז למה בכל זאת התושבה העקרונית, ההחלטית והחד משמעית שלי היא "לא"?

פשוט מאד: בקבלת דת האיסלאם -- בהכרזה על היותו של מוחמד שליחו של האל -- יש משום הכרזת נאמנות. בדיוק כמו שאעדיף ללכת לכלא מאשר לחתום על הצהרת נאמנות למדינה פשיסטית, אעדיף למות ולא להצהיר נאמנות לנביא הדם והחרב. בדיוק כמו צעירים איראנים, שיוצאים בימים אלה לרחובות ולכיכרות בטהרן במאבק נגד דיכוי ושלילת חירויות בשם דת האיסלאם, תוך סיכון ממשי של חייהם, גם אני איאבק על חירותי, על זכותי להחליט בעצמי במה אני מאמין ואת מי להעריץ, ועל חירותו וזכותו של האחר לעשות כן. גם אם בסופו של דבר אחליט שאני כן מאמין באותם דברים בהם מאמין בן-דודי לאמונה, המוסלמי -- זו תהיה בחירה שלי ולא משהו שייכפה עליי.

אז למה אין לי בעייה דומה עם היהדות?

מכיוון שכבר כאלפיים שנה אין לנו סנהדרין, ולא מוציאים כופרים להורג בשם הדת היהודית. אז נכון, יש חרמות ונידויים נגד כופרים, יש פולסא דנורא ומשמרות צניעות. אני הראשון להודות שהדת שלי אינה מושלמת.

אבל, וזה העיקר, ביהדות אין הצהרת נאמנות לאדם. אני אמנם מצהיר על נאמנות לאלוהים -- "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד" -- אבל בהצהרה זו, שלא כבאיסלאם, אין אני נוקב בשמו של אדם זה או אחר המוסמך בלעדית לפרש את אלוהים.

אז נכון, בפועל היהדות אימצה לעצמה -- בעיקר הזרם אליו אני משתייך, מלידה ומבחירה כאחד, הזרם החרדי -- את העמדה כי הרבנים ורק הם מוסמכים לפרש את אלוהים. אולם המאמין היהודי, אפילו החרדי, אינו נדרש לשלב הצהרת נאמנות לרבנים אלו, ואפילו לא לרב הראשון משה, באמירת "שמע ישראל".

וזה כל ההבדל.

בשחר השבת

2009-06-18T17:55:08Z

בִּרְחוֹבוֹתֶיהָ פָּסַעְתִּי בַּשַּׁחַר
רַגְלַי נוֹדְדוֹת עַל מִדְרֶכֶת
מְרוּצָּפָה בִּנְשֹׁרֶת עָלִים
וְאָזְנַי מַאֲזִינוֹת לִצְלִיל הַצִּפּוֹרִים.

בָּרְחוֹב, סוּבַּארוּ כְּסוּפָה
בָּדָד חוֹלֶפֶת, וּבִדְמָמָה.
דְּמָמָה וָקוֹל אֶשְׁמַע.

בִּזְרוֹעִי מַגֶּבֶת וְתִיק הַטַּלִּית
וּבַדֶּרֶךְ אֲזַמֵּר בְּפִי
מִתְּהִלּוֹת בֶּן יִשַּׁי.

כֹּה אֶצְעַד לִי בַּלָּאט
בְּשַׁחַר יוֹם הַשַּׁבָּת
אֶת גּוּפִי לְטַהֵר
בְּמֵי הָאֱמוּנָה הַזַּכִּים.

הַסִּמְטָה נִפְתַּחַת אֶל שְׂדֵרָה
יִלְלַת חָתוּל בָּרֶקַע
וְהָרוּחַ שׁוֹרֶקֶת חֲרִישִׁית
בֵּין צַמְּרוֹת הָעֵצִים.

מִבֵּית הַטְּבִילָה אֶפְסַע
בִּרְחוֹבוֹת עִיר שָׁלֵם הַשּׁוֹקְטִים
אֶל בֵּית הַתְּפִלּוֹת
הַבָּנוּי לוֹ לְתַלְפִּיּוֹת
לְשַׁחֵר פָּנָיו בָּרַבִּים.

"אוֹהֵב ה' שַׁעֲרֵי צִיּוֹן
מִכָּל מִשְׁכְּנוֹת יַעֲקֹב."
עֲשָׂרָה קַבִּין יֹפִי נָטְלוּ
בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל
תִּשְׁעָה נָטְלָה יְרוּשָׁלַיִם,
הַמְעוּטָּרָה בָּהֶם לְתִפְאָרָה.

אֵין כְּמוֹ יָפוֹ בַּלֵּילוֹת,
אָמְרוּ הַמְשׁוֹרְרִים
וַאֲנִי מוֹסִיף:
וּכְמוֹ יְרוּשָׁלַיִם בַּבְּקָרִים.

נחום ונגרוב
מוצ"ש פרשת לך לך, תשס"ה

הבחירות באיראן

2009-06-14T09:22:12Z

ביום שישי האחרון התקיימו בחירות באיראן.
התוצאות הרשמיות מציגות נצחון גורף לנשיא המכהן, מחמוד אחמדינג'אד. אולם כל הסימנים מצביעים על כך שהתוצאות זוייפו. תומכיו של מוסאווי, נכון לרגע זה, עדיין לא השלימו עם התוצאות הרשמיות ומוסיפים להפגין ברחובות תוך עימותים אלימים ועקובי דם עם כוחות הביטחון.

לנו בישראל, מבחינה מדינית, לא ממש משנה מי ישלוט באיראן--אחמדינג'אד, הפנאט הדתי השיעי, או מתחרהו המתון, הרפורמיסטי. איש משניהם אינו נמנה על חובבי ציון, ואינו אוהד את ישראל. שניהם, אם ייכנסו לתפקיד, ימשיכו בפיתוח נשק גרעיני, בתמיכה בטרור של חיזבאללה וחמאס, ובמלחמה חסרת פשרות ב"אויב הציוני".

אולם, לטובתם של תושבי איראן, (ובעיקר של תושבות איראן, שהן הנפגעות העיקריות מהמשטר האיסלאמי הקיצוני שאותו מבקשים אחמדינג'אד ותומכיו להנהיג), אני מקווה שתושבי איראן שוחרי החופש, אלה שתמכו במוסאווי ובכרובי, יצליחו במאבקם, ולא יתנו למשטר האפל להשתיק את קולם.